היסטוריה

השומר הצעיר היא תנועת הנוער היהודית הוותיקה ביותר בעולם שעדיין פועלת כיום. התנועה הוקמה בשנת 1913 בגליציה (כיום פולין ואוקראינה), והחלה לפעול בברלין בשנת 1930. לפני מלחמת העולם השנייה, לשומר הצעיר היו 70,000 חברים ב-35 מדינות. מאז 1927, התנועה מחולקת לשתי פדרציות: הארגון הישראלי (שהיה פעיל באזור שאז נקרא פלשתינה, לפני הקמת מדינת ישראל) והתנועה העולמית, שאנו חלק ממנה.

במהלך מלחמת העולם השנייה, פעילי התנועה עסקו בהתנגדות נגד הנאצים, בבריחה ובעלייה לישראל (אז פלשתינה). בישראל, השומר הצעיר הקים 85 קיבוצים שיתופיים, והפך לתנועת "הגשמה". הקיבוצים הקימו ארגונים חברתיים וחינוכיים שתרמו למימוש חזון הציונות ולבניית החברה הישראלית, וגם הקימו את מפלגת "השומר הצעיר", שאחר כך המשיכה בדרכה למפלגת העבודה המאוחדת ואז למרצ. היום, התנועה הישראלית כוללת כ14.000 חברים. התנועה העולמית פועלת כיום ב-26 מדינות, והיא מתרחבת וגדלה.

לאחר הקמת מדינת ישראל ב-1948, התנועה החליטה שלא לחזור לגרמניה. בתחילת שנות ה-2000, היחסים בין התנועות הסוציאל-דמוקרטיות של ישראל וגרמניה הלכו והתהדקו , והתאחדות הנוער "SJD- הפלקון" תמכה גם כן בחזרת השומר הצעיר לגרמניה.

דרך שיתוף פעולה בין תנועות הנוער השונות, התנועה, שכבר בנתה שותפות מוצלחת באירופה והצליחה להקים מחדש קנים שונים – לדוגמה, בצרפת, בבלגיה ובאיטליה – החליטה לחזור לגרמניה.

הקמת הקן נקבעה ב-2012, לאחר מכן נרשמה התנועה כארגון פעיל בגרמניה, ופעילה מתנועת השומר הצעיר נשלחה מישראל לגרמניה, והשומר בגרמניה הפך לחלק מהתנועה העולמית של השומר הצעיר.